על חשיבותה של לוקליזציה בעריכת תרגום

הספר מגולל את סיפורה של קהילה מיוחדת במינה של אמנים כ-קנדינסקי, פאולה ווימר ורבים אחרים, שחיו, פעלו ובעיקר ציירו את נופיה המיוחדים של העיירה דכאו. כן, אותה עיירה שהידרדרה לשאול תחתיות בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 20. הכותב מציין, כי "ספר זה מהווה במידה רבה תמרור אזהרה. החשיבה הנאצית קיימת גם כיום והיא רוחשת מתחת לפני השטח, גם אם דרך פעולתה השתנתה לכאורה," אפרופו כל אלה הנוהים אחר סיר הבשר ששמו ברלין…

הספר תורגם מגרמנית על ידי אורית אוחיון הנפלאה, שהצליחה להעביר מגרמנית לעברית את רוח המקום וגלגוליו. אולם, ככל תרגום, היה צורך בעריכת תרגום שתעדן את השפה, תדייק אותה ותתאים אותה לקהל הישראלי.

שלא כמו בדרך כלל, לא היה מונח בפניי טקסט של שפת המקור, גרמנית, וגם לו היה, זה לא היה בעזרי, משום שאינני מדברת או קוראת גרמנית. טקסט מקור היה עוזר לי לו היה מדובר בשפה האנגלית. כך או כך, ערכתי את הטקסט העברי המתורגם כאילו היה טקסט מקור.

נהניתי לערוך את הספר כמכלול, אך בעיקר אהבתי כמה שירים שהיו שם. שם נעשתה עבודה מיוחדת, שהיא מקור גאוותי: הפיכת טקסט מתורגם גרידא, מוצלח ככל שיהיה, לפואמה שיש לה משקל ומשמעות המותאמת לאוזן השומעת או קוראת עברית. במילים אחרות, גאוותי היא על כך שהצלחתי להביא את הטקסט לידי לוקליזציה, זרימה נכונה יותר. רציתי להביא בפניכם כדוגמה את אחד השירים, פואמה מאת ריינר מריה רילקה (Rainer Maria Rilke‏; 4 בדצמבר 1875 – 29 בדצמבר 1926), משורר וסופר גרמני יליד פראג.

רילקה נחשב לאחד מגדולי המשוררים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. שירתו, הפרוזה שלו ורשימותיו ההגותיות הן מפסגת היצירה המודרניסטית ועומדות בסימן קריסת התרבות האירופית הקלאסית וההתמודדות עם משבר המשמעות הכללי של תרבות המערב.