כן, ידעתי את הסיבה האמתית להיסוס. המחיר. הבנתי אותה. היום, יותר מתמיד, כסף לא צומח על העצים, ואנשים רוצים להיות בטוחים שהם מקבלים את המיטב תמורת כספם. במיוחד כשמדובר בדבר מה "רוחני", "לא ממש מוחשי", וכיוצא בזה הגדרות, כגון עריכה של טקסט. הרי זה לא תיקון של מזגן או פתיחת סתימה של ביוב, נכון?
אלא שהיום אני יודעת בוודאות: אצלי אין חכמות. מקבלים את העריכה מהר, ובאופן שמשדרג את הטקסט של העבודה/המאמר/הספר לאין ערוך, וזה מה שחשוב.
ועוד משהו הבנתי: כשאתה עושה מה שאתה אוהב באמת, במקרה שלי כתיבה ו/או עריכה, זה יוצא טוב, ורואים את זה. כשקיבלה אותה פונה חלק מהטקסט שערכתי עבורה לשם בחינה ראשונה, כתבה לי במייל: "ממה שהספקתי לעלעל בעבודת העריכה, ניכר שיש שיפור רב. לטובה כמובן. תודה לך!" נו, ודאי, לא חשבתי אחרת…
ואני האחרונה שאעיד על טיב עבודתי. הייתי זקוקה למנה גדושה של עבודות, ניסיון ועבודה עצמית כדי להעריך את עבודתי ואת יכולותיי המקצועיות נכונה. ועד היום התחושה היא של למידה מתמדת, כי בינינו, בעל מקצוע שלא לומד ואינו משתבח עם הזמן, דינו להיכנס לשגרת עבודה לא פורייה.